Leo Mellowed Out
הוסף את השיתוף כפתורי השיתוף ל- facebookfacebookfacebookshare ל- twittertwittertwittershare ל- pinterestpinterestpinterestshare to moreaddthismore2
לאן הלכה המפלצת הקטנה שלי? נראה כאילו לפני כמה חודשים הייתי בסוף שנינותי מנסה לעמוד בקצב של התעלולים של ליאו כמו גם זומבי גורים. כאשר בזמן, זומיות היו התרחשות יומיומית. כל יום אחרי הפסקה בסיר של בוקר, ליאו היה מתרוצץ דירה או דירה שלנו באיור שמונה תוך קפיצה במקביל בין המיטה כמו גם הספה. באופן מפתיע, הוא לא שבר דבר אחד. בערבים שלאחר העבודה, ליאו היה גם לפחות 1 מפגש הרבה יותר זומים.
כשליאו לא היה זורם הוא נכנס לכל דבר כמו גם לכל דבר. לא יכולנו להוריד ממנו את העיניים, כמו גם אם אנו שחררו אותו מהעין שלנו, היה סיכוי די גדול, נגלה שהוא עושה משהו שלא רצינו שהוא יעשה.
ליאו הוא כבר לא המפלצת שלי. עכשיו הוא המלפפון הרגוע שלי. אני אפילו לא יכול לזכור בפעם האחרונה שליאו נכנס למצב זומי. זה קצת מריר מכיוון שזה היה דבר מקסים כמו גם מצחיק לחזות בו. למרות שלאו הוא עדיין גור (הוא יהפוך 1 בעוד כמה שבועות!) כמו גם יש את רגעי הגור שלו, הוא התבגר הרבה בחודשים האחרונים. רגעי הפחד שלו הם כיום מעטים כמו גם רחוקים. אם ליאו מחוץ לטווח הראייה בבית, אני כבר לא נוגע שהוא יוצא להרוס משהו או להשתין איפשהו. אם אנו נהנים מהטלוויזיה או מבצעים מטלות כמו גם לא ראינו אותו בעוד כרבע שעה, אנו מגלים אותו בדרך כלל ישן ליד הדלת או בארגז שלו, כמו הילד הגדול שהוא.
לעתים קרובות אני מתגעגע לגור המשוגע ש- Leo נעשה בו שימוש. האם זה גורם לי לרצות עוד גור אחד? חה, לא אידיאלי עכשיו. אני עדיין לא מאמין שהסבלנות שלי גדלה.